ביטוח רכב במהלך פסילת רשיון 

שמעון דהן פקד לעיתים קרובות את ספסל הנאשמים בבית המשפט לתעבורה.

במהלך משפטיו, נפסל רישיון הנהיגה של דהן שלוש פעמים.

בפעם הראשונה נפסל רישיונו לעשר שנים. בפעם השנייה לחמישה עשר חודש. בפעם השלישית לחמש שנים.

בעודו בתקופת הפסילה השלישית, נהג דהן ברכב וארעה תאונה. אחד מנוסעי הרכב נהרג. דהן עצמו נפצע.

דהן פתח במשפט פיצויים, עבור נזקי גופו שלו, נגד חברות הביטוח אליהו ואבנר.

במשפט לא הכחישו חברות הביטוח כי דהן היה מבוטח אצלן בפוליסת ביטוח חובה. אולם הפוליסה, לטענתן, לא היתה בתוקף בעת התאונה. דהן הרי נהג ברכב עם רישיון שנפסל.

בטרם הסתיים משפט הפיצויים, חלה התפתחות דרמטית. בית המשפט העליון, קיבל את ערעורו הפלילי של דהן על הפסילה השלישית וביטל אותה.
שופטי העליון גילו כי עונש הפסילה השלישינוגע לאירועים שעבורם כבר הוטל על דהן עונש הפסילה השני.

מצב כזה קרוי במשפט "סיכון כפול". על פי סדרי הדין הפלילי לא ניתן לדון אדם פעמיים על "מעשה ש...הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו".

לאור התפתחות זו, קיבלה המחלוקת במשפט הפיצויים תפנית והצטמצמה לשאלה, אם ביטול עונש הפסילה בערעור, מכשיר רטרואקטיבית את הנהיגה בתקופת הפסילה.

הדיון בשאלה זו הגיע עד בית המשפט העליון והובא אל שולחנו של הנשיא, השופט אהרן ברק.

את התשובה לשאלה אם ביטול הפסילה פועל רטרואקטיבית, יש למצוא, לדעת הנשיא בשתי מסגרות.

הראשונה, מסגרת תכליות חוק הפיצויים. השנייה, מסגרת דיני הביטול של פסקי דין.

תכליתו העיקרית של חוק הפיצויים, מזכיר השופט, היא התכלית הסוציאלית: להעניק פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים. לכן הוטלה אחריות מוחלטת על כל נהג, ללא קשר לאשמתו של הפוגע, או של הנפגע.

תכלית אחרת בחוק הפיצויים, היא להרתיע אנשים מהתנהגות המסכנת בצורה ניכרת את ציבור המשתמשים בכבישים ובכלי רכב בכבישים.

לכן נשללו בסעיף ?7 לחוק, פיצויים ממי שנהג ברכב ללא רשיון; לשם ביצוע פשע; ללא ביטוח; גרם תאונה במתכוון, ועוד. המדובר במקרים חריגים, כאשר טיבה של ההתנהגות נוגד את תקנת הציבור.

מטעם זה קבע בית המשפט העליון, למשל, כי מי שברשיון הנהיגה שלו הופיעה מגבלה לפיה (בשל נכותו) חייב הוא לנהוג ברכב בו מותקן הגה כוח - והוא לא עשה כן ונפגע בתאונת דרכים - ישלל ממנו הפיצוי. זאת משום שמדובר בפגם מהותי המשליך על כושרו וכשירותו של הנהג.

מאידך, מקום בו היעדר הרשיון מקורו בפגם טכני או פרוצדוראלי, לא יחשב הנהג כחסר רשיון. כך, במקרים בהם פקע הרשיון בהיעדר תשלום אגרה. כך, באי חידוש רשיון נהיגה בשל אי תשלום קנסות.

ומה לגבי אדם שרישיונו נפסל, מקשה הנשיא. לרוב קשורה פסילת הרשיון, בהתנהגותו של הנהג בכביש ובסיכון נוכח עבירות תנועה שביצע. פסילת רשיון אינה אם כן עניין טכני, אלא עניין מהותי, היורד לשורש כשירותו של הנהג לנהוג ברכב. מי שלוקח את החוק לידיו (תרתי משמע) ונוהג למרות שהוא מצוי בפסילה, מוצדק וראוי לשלול ממנו את הפיצויים. דברים כדורבנות.

אולם, המקרה של דהן הוא מיוחד, לדעת השופט ברק. עונש הפסילה שהוטל על דהן היה שלא כדין שעה שהוא הורשע כבר באותה העבירה ונענש בגינה. "אין זה מוצדק לשלול פיצוי מאדם...ולא לפזר את הנזק כמקובל אך בשל נכונותו לנהוג שעה שהוא מצוי בפסילה - שאינה כדין".

מסקנת השופט הייתה אם כן כי במסגרת תכליותיו של חוק הפיצויים, יש לראות את דהן כמי שהיה בעל רשיון לנהוג ברכב בעת התאונה ולא לשלול ממנו את הפיצויים.

כעת עובר השופט לחפש את התשובה לשאלה במסגרת דיני הבטלות של פסקי הדין. האם פסק הדין המאוחר יותר, שביטל את ההרשעה הקודמת, חל אקטיבית או רטרואקטיבית.

מושג הבטלות אינו מושג מוחלט, לדעת השופט, אלא מושג יחסי "והכל תלוי בכך אם הסעד הנכון נדרש על-ידי האדם הנכון בהליכים הנכונים".

לפגמים שונים תוצאות שונות לפי שיקולי המדיניות הרלוונטים. לעיתים, אף לפגם מאותו סוג תהיינה תוצאות שונות בהתחשב בנסיבות המקרה, בצדדים הרלוונטיים ובסוג ההליך, אם פלילי או אזרחי.

הרשעתו של אדם תוך "סיכון כפול" הנה, לדעת השופט ברק, פגם חמור בפסק הדין. לפגם זה יכולות להיות תוצאות שונות בהליכים שונים. "במקרה שבפנינו אני סבור כי לצורך שאלת היות דהן בעל רשיון בעת התאונה- ומבלי להכריע בנפקות הפגם לגבי עניינים אחרים - יש לראות את הרשעת דהן כבטלה מעיקרא".

השופטים אליעזר ריבלין ויעקב טירקל, הסכימו לניתוח שעשה הנשיא ברק בכל הנוגע לדיני הבטלות.

יחד עם זאת, סירבו השניים לחוות דעה באשר לשאלה אם התוצאה הזו מתיישבת עם התכלית ההרתעתית שעומדת ביסוד הוראת סעיף ?7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
מסמך 338